היי לכם,

מה אומר הפעם ? אני מודה שכבר כמעט וויתרתי על הבלוג שלי. פשוט לא מצאתי כוח, אנרגיה או השראה מתאימים, ואיכשהו וויתרתי עליו. כמה פעמים השנה חשבתי עליו, כמה מיכם שאלו אותי – מה עם הבלוג שלך ? למה אתה לא כותב יותר ?  כנראה של רציתי מספיק.

אבל הנה – 9 חודשים אחרי – יש פוסט חדש , כמו תינוק. אולי זמן טוב להתחיל מחדש. עוד מעט תשרי, תתחיל גם שנה חדשה – ואני מחדש רשומותיי כקדם. אז לכל אלו שקוראים עכשיו – תודה על הסבלנות, והנאמנות. אני מקווה שתמצאו שזה שווה את הדקות האלו שאתם מקדישים לקריאה / האזנה / צפייה.

שוב סוף אוגוסט. איזה קיץ עובר על המדינה הקטנה שלנו – מהפיכות, שביתות, מחאות, הרבה זיעה והרבה דמעות. אני מודה שחוץ מלאחל לכל המוחים הצלחה, לצדד בדרכם ולהתלונן כמו כולם על יוקר המחייה – את חלקי במהפיכה אפשר לתאר כפאסיביות מוחלטת. זה לא ממש יפה, אני יודע, אבל איכשהו אני לא מוצא את שאפשרות של לעצור הכל ולצעוד ברחובות ריאלית במיוחד . אני כן מקווה מאוד שיבוא עלינו שינוי. שמשהו טוב יקרה לנו, שנשתפר אפילו קצת. בציפיה לטוב. אני כותב וחושב על רחל שפירא ועל השיר שלה – עוד יום.

אני מת על השיר הזה. אהבתי אותו בביצוע המקורי של גלי עטרי, אהבתי אותו בביצוע של מתי כספי בעצמו (המלחין) , אהבתי אותו כשאביתר בנאי שר אותו, ולאחרונה התאהבתי בו מחדש בביצוע המופלא של יונתן רזאל (שעליו כבר כתבתי שבחים בעבר). הוא ביצע אותו כחלק מפרויקט "עבודה עברית 3"  .  אז בואו , תגבירו קצת ווליום, תנו לקול החם והמיוחד הזה של יונתן לשפוך קצת אופטימיות זהירה לתוך היום שלכם. אין קליפ, אבל זה יופי – כי אפשר להתעמק במילים ולהתענג על השירה.

 

אם הייתי צריך לתת זריקת עידוד לכל השובתים והמוחים – הייתי משתמש בבית הזה :

לא להתמעט וגם לא להימלט
ותמיד לשאוף ללכת הלאה
ללכת זה אומר: לא להסתלק
כן, כוונתי לומר: לא להסתלק
אמצע הדרך
ויש גם בזה נסיון
עוד יום, עוד יום.

מתגעגע לנעלם

יש מילה יפה ומיוחדת בפורטוגזית Soadade  . אין לה ממש תרגום לעברית, וגם לא לאנגלית. כשמנסים להסביר את המשמעות שלה – מתארים אותה כהרגשה של געגוע עז, כמיהה למשהו שהיה ולא ישוב עוד. למעשה יש שאומרים שזה געגוע או כמיהה למשהו שבכלל לא יכול להתקיים יותר. הייתי חייב להבין את המשמעות של המילה הזו כדי להבין מה סזאריה אבורה שרה שנשמע כל כך טוב. זה אולי השיר המפורסם ביותר של הזמרת המיוחדת הזאת, ורציתי לחלוק אותו איתכם. סזאריה, אגב, היא דיווה מיוחדת במינה. נכנסת אצלי לקטגורייה של הגדולות במיוחד (כמו מרסדס סוסה) שמייצגות מוסיקת עולם מופלאה, בלי טיפת התנשאות או כוכבנות. הדיווה יחפת הרגליים, כך היא מכונה (La Diva aux Pieds Nus ) . מי שנולדה וגדלה באי הקטן של קייפ ורדה, ומאוד רצתה להיות זמרת, אבל לא ממש הקשיבו לה. היא אפילו ניסתה להקליט בפורטוגל – אבל נתקלה בכישלון מר. רק בשנת 1988, כשהיא בת 48 שנים, גילה אותה צרפתי ממוצא קייפ ורדי. ומאז שנחתה בפאריז והקליטה שם – היא הלכה וטיפסה וקנתה לה קהל מעריצים נלהב – ובצדק. טוב – מספיק רקע. עכשיו מוסיקה. געגוע למשהו שכבר לא יחזור יותר . (אגב - ריטה מבצעת את זה בעברית , ביצוע מקסים לדעתי)

 

משהו על אחריות

אתם יודעים, בימים כאלו, של חשבון נפש של החברה שלנו על מה שאנחנו, מה שקרה למדינה שלנו, מי מנהיג אותנו, ולמה, אני נזכר בנאום מפורסם של יצחק רבין המנוח. ראיתי אותו פעם מודפס ותלוי על הלוח במשרד של מישהו, ומאז הוא נחרט לי בזיכרון. זה היה נאום שרבין נשא בפני קהל בטכס סיום קורס פו"ם (פיקוד ומטה)  בשנת 1992. הנאום הזה מדבר על היהיה בסדר, ותרבות הסמוך שלנו. אני מצרף פה חלק קטן ממנו :

"לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם,שם פרטי ושם משפחה,זה צרוף של שתי המילים:"יהיה בסדר".צרוף המילים האלו,שרבים שומעים אותם בחיי היום-יום של מדינת ישראל,הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המילים האלו חבוי בדרך כלל כול מה שלא בסדר:שחצנות,יהירות,ותחושת ביטחון עצמי מופרז,כוח ושררה,שאין להם מקום.

ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב,שנים,והוא סממן לאווירה,הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו.

ה"יהיה בסדר",אותה טפיחת כתף חברמנית,אותה קריצה עין,אותו "סמוך עליי",הם סממן לחוסר סדר,לחוסר משמעת,למקצעיות שאיננה,לבטלנות שישנה.

אווירת ה"חפיף" היא,לצערי הרב,נחלת ציבורים רבים בישראל,לאו דווקא בצה"ל.היא אוכלת בנו בכול פה.

אנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת,ש"יהיה בסדר" פרושו,שהרבה מאווד לא בסדר."

(אני כמעט יכול לשמוע אתכם מצקצקים – כמה נכון… כמה חבל… )

אני כותב את הדברים האלו כהקדמה לדברים לא פחות חכמים וכל כך נכונים שקראתי בהנאה רבה השבוע. ליהיא לפיד עשתה עימנו חסד ופרסמה בטור שלה שני כתבים פרי עטו של מאיר אריאל (שהלך מאיתנו לפני 12 שנים בדיוק) שלא התפרסמו עד היום. אחד מהם הפך להיות כל כך רלוונטי לימים האלו, ולמעשה נכונים לכל אדם , בכל מצב בחיים. זה נכון לביבי , גם לשרים המכובדים שיושבים סביבו, זה נכון גם למרגול הערב (הנה הכנסתי גם אותה לבלוג שלי).  כמה פשטות ותחכום יש בדברים האלו.  אז הנה לפניכם "תמיד יש ברירה" . זה כל כך יפה שצריך לשיר את זה. אולי אני אלחין את זה … (בל"נ)

תמיד יש ברירה / מאיר אריאל

 "תמיד יש ברירה בין רע לגרוע

 ואל תגיד לי שאין לך ברירה.

 אמור לי במה אתה בוחר. וקח אחריות.

 ושא בתוצאות.

 כי תמיד תמיד אתה בוחר.

 זה החופש היחידי שיש לך.

 ככה עשו אותך: חופשי, בן-דרור,

 בן-חורין לבחור.

 אפילו בין רע לגרוע.

 אתה בוחר.

 ולו רק את סוג השעבוד.

 אתה בוחר.

 ולו רק את סגנון העבדות.

 אתה בוחר.

 ולו רק את אופי המעביד אתה בוחר.

ולו רק את נשק-המשעבד אתה בוחר.

 עדיין זוהי חירותך האחת

 כל רגע ורגע בחייך – ובמוות חופשי.

 בכל רסיס חיים שלך יש חופש בחירה

 מספיק גדול בשביל להפוך את כל

 החוקות והחוקים המצוות והצווים

 הפקודות וההודאות

 תקנות והתקנונים וכן הלאה וכולי -

 המלצות בלבד. תרצה – תקבל.

 לא תרצה – לא תקבל.

 רק חזק לקחת אחריות.

 לשאת בתוצאות. כי תמיד בחרת.

 ותמיד אתה בוחר. ותמיד תבחר.

 זה החופש היחיד שלך, זוהי חירותך האחת.

 לא שחידשתי לך משהו, תסכים איתי.

 רק הזכרתי לך עובדה עתיקה שלא נמצאת

 בשימוש כמעט בכלל, לאחרונה".

אז ככה, בכישרון הכל כך מיוחד שלו שם מאיר אריאל את כל התורה על טור אחד. לגזור ולשמור.

ולפינתנו הארעית

אם זכרוני עדיין איתי – התחלתי בפינה אהובה במיוחד עליי בבלוג הזה – שיר אחד של הביטלס, סתם בשביל הכיף. הפעם הבחירה הייתה הרבה בגלל הקליפ המקסים שנוצר עבור השיר הזה. בחרתי בפרודנס היקרה. Dear Prudence . השיר נכתב  בשלהי שנות ה 60 ע"י ג'ון לנון, ונכלל כרצועה מספר 2 בתקליט הלבן המפורסם. מי היא אותה פרודנס יקרה עבורה נכתב השיר ? פרודנס הוא שמה של אחותה של השחקנית מיה פארו ששהתה בהודו אצל המהרישי מהש יוגי (מבשר המדיטציה הטארנסידנטלית)  באותה תקופה ממש שבה חברי הלהקה ביקרו שם. פרודנס כנראה השקיעה מאוד במדיטציה , סגרה עצמה בחדרה ולא יצאה ממנו רוב היום. ג'ון דאג שמא היא מדוכאת, וכתב לה את השיר – "פרודנס היקרה – למה שלא תצאי החוצה לשחק ? "  פרודנס  היקרה אגב, נשארה בהודו עוד הרבה אחרי שהביטלס כבר עזבו, וברבות הימים הפכה למדריכת מדיטציה מוסמכת.  מה שחשוב זה שהביטלס חזרו לממלכה המאוחדת להקליט את השיר המקסים הזה. זה קרה ב 28 – 30 אוגוסט 1968 (לפני 43 שנים כמעט בדיוק…).  אגב בשיר הזה, כמו גם ב Back in the U.S.S.R מי שאמון על התיפוף הוא דווקא פול מקרטני, היות שרינגו סטאר עזב באותה התקופה (רק כדי לשוב מאוחר יותר).  אז הנה לכם – השיר ההשראתי משהו – פרודנס היקרה.

 

זהו חברים, אני מסכם פה. אני מאוד מקווה לחזור ולפרסם עוד רשומות בקרוב.

שלהי קיץ נעים לכולכם,

עומר