שלומות, חברים וקוראים.

איזה כיף,  שוב הגיע היום הזה שבו יש לי גם את הזמן וגם את הכוח לשבת לכתוב קצת. אני מגלה שיש פה כבר איזו כרוניקה של כתיבה שמסתמנת. כמה ימים אחרי שאני מפרסם רשומה, אני נהנה לחזור ולקרוא אותה שוב, ובעיקר לבדוק אם קיבלתי תגובות.

אחר כך, מתחילים לעלות לי רעיונות לרשומה הבאה, אז אני רושם לי בצד, שלא לשכוח על מה רציתי לכתוב. אחרי שבועיים שלושה כבר ממש בא לי לכתוב, אבל אין לי כוח או זמן. ואז מתחיל המרדף אחרי שעת הזהב. השעה שבה גם יהיה לי זמן פנוי, וגם את האנרגיה הדרושה. והנה היא הגיעה. היום יום שבת, קצת לפני חצות, ואני ער, עירני ואנרגטי מספיק בשביל לשבת לכתוב.

ברקע מתנגן הדיסק החדש של אתי אנקרי, משירי יהודה הלוי. כן, גם אתי אנקרי במוד של לחזור לשורשים. אני כל כך אוהב את הקול שלה, ואת ההפקה המוסיקלית שאני כבר נהנה. לא משתגע מהטקסטים של יהודה הלוי (יסלחו לי גאוני וגדולי ספרד לדורותיהם) אבל השירה מאוד נעימה לי.

ונפתח בסטיבי הקסום

סטיבי וונדר הוא מקסים. הנה אמרתי את זה, הבחור הזה שכל בדיחות העיוורים של העולם נפלו על ראשו, הוא אמן בחסד. מוזיקאי מדהים. אני מאוד אוהב את השירים שלו, את הקול שלו, את המפוחית שלו ואת רוב הדברים שהוא הקליט בקריירה המפוארת שלו.

 אז מה מביא אותי לכתוב עליו ? ממש לא מזמן הייתי בחדר כושר, ופתאום בזוית העין, על מרקע טלויזיה קטן,  ראיתי משהו שנראה כמופע מאוד מכובד שבו סטיבי מקבל פרס הוקרה מיוחד מלא פחות מאשר הנשיא אובמה. חזרתי הבייתה ובדקתי מייד במחשב. מסתבר שוונדר קיבל את הכבוד להיות האמן השני שמקבל את פרס גרשווין על מפעל חיים בתחום המוסיקה הפופולארית, שניתן ע"י ספריית הקונגרס האמריקאי.

 כמה מתאים שבדיוק אומבה הוא הנשיא הנבחר. הוא סיפר שאם הוא לא היה מעריץ את סטיבי וונדר מישל (אשתו) לא הייתה יוצאת איתו… הוא העריץ אותו בתור נער, וזכה לתמיכתו הנרחבת במהלך הקמפיין המוצלח שלו. אז ככה כינס ברק חוסיין את כל המכובדים בחדר קטן ואינטימי בבית הלבן, ובקונצרט באווירה ביתית נתן את ההוקרה לסטיבי וונדר.

הפרס המכובד (ע"ש ג'ורג' ואירה גרשווין) ניתן זו הפעם השנייה בסך הכל. האמן הראשון שקיבל את הפרס היה פול סיימון (נשוא לפוסט בפני עצמו). אני מאוד ממליץ לכם לשמוע את כל האמנים שבאו לחלוק כבוד לוונדר בקונצרט המקסים הזה, כולל כמובן סטיבי בעצמו שהעניק ביצועים מקסימים והקפיץ את המכובדים (אי אפשר להישאר אדיש לקצב שלו).

רציתי לחלוק עמכם שני קטעים מקסימים בעיניי. הראשון, מתוך הטכס נערך בבית הלבן, ובו מגיע חתן הפרס מהשנה שעברה, פול סיימון, לשיר שיר של וונדר. הוא מבצע את “If It’s Magic”  בסגנונו הייחודי והמקסים. אני נשבתי בקסמו של הביצוע הזה. ראו והאזינו בעצמכם….

הקטע השני הוא פשוט אחד השירים האהובים ביותר עליי, Lately  :

אז מזל טוב לסטיבי, שאחרי 25 פרסי גראמי, אחד מהם על מפעל חיים, מחזיק עכשיו בעוד תואר מכובד..

(אולי עכשיו סוף סוף יפסיקו הילדים לשאול "ראית את אשתו של סטיבי וונדר ? “)

 

רגע זך

 

הבלוג שלי היום בסימן מוסיקה, רגש ועוד קצת מוסיקה. אני מקווה שאתם בעניין, כי זה מה שבעיקר עבר לי בראש .

קראתי לפוסט היום רגע זך, כי זה מה שקרה לי באחד הערבים החודש. ישבתי עם רותם מול הטלוויזיה וראינו תכנית על שיריו של נתן זך. היה בהחלט מעניין להקשיב לאיש המוזר והמוכשר הזה. מעשן בכבדות, כבד משקל, יושב ומקריא משיריו בכישרון רב ובקול רדיופוני עמוק.

 בכל מקרה אני מספר לכם את זה לא רק בגלל שאני באמת אוהב את שיריו של זך, אלא בגלל שברגע מסוים בתכנית הופיע הטקסט המקסים של השיר "כולנו זקוקים לחסד" ואז נפל לי אסימון שכבר הרבה זמן רציתי שיפול לי. אההה. זה השיר שהיה בפרק סיום העונה של "אמאל'ה" .

אני לא יודע אם כולכם ראיתם את העונה האחרונה של אמאל'ה, סדרת הדרמה המקסימה בכיכובה של אורנה בנאי, אבל אי שם בשלהי דצמבר 2008 העונה הסתיימה, בפרק החתונה של אפרת בכר. והיה לי חקוק בזיכרון שבסצינת הסיום, בתוך כל החגיגות, פתאום היה שיר מוכר בביצוע חדש.

זכרתי שאחרי כמה דקות זיהיתי את הזמר, הלא הוא ישראל בראון, הכוכבון שנולד זה מכבר. ולא זכרתי איזה שיר זה היה. כמה שלא ניסיתי להיזכר – לא הצלחתי. רק זכרתי שזה היה רגע מקסים. יש רגעים כאלו, אתם יודעים, שבהם העורך המוסיקלי מרוויח את לחמו. אני יכול לחשוב על הרבה רגעים כאלו בקולנוע, שפתאום נכנסים כמה צלילים לסרט, וזה מדביק אותך לכיסא, והפה נפתח לרווחה, ואתה שוכח בשביל מה באת ועל מה הסרט הזה בכלל. (כך למשל ניל יאנג בסרט פילדפיה, או סטינג בסוף הסרט "ליאון" אבל יש המון דוגמאות).

אז הנה, דוגמא מקומית ומוצלחת, בסדרת טלוויזיה משלנו. אז כל הכבוד לבר-און על הביצוע המרגש והמחדש , כל הכבוד לאילן וירצברג על הלחן המקסים (הביצוע המקורי הוא כמובן של נורית גלרון, לא להתבלבל, והוא מקסים וכבודו במקומו מונח). וכמובן כל הכבוד והתהילה לנתן זך, שהעניק לי את הרגע הזך ההוא. ( "שיש לכל זה טעם, גם כשהטעם תם…" )

נתן זך

כמובן שהמילים פה לעיונכם, אבל טרחתי גם להוריד את הפרק האחרון של הסדרה, ולחתוך מתוכו את אותה סצינה, והעלתי אותה לרשת, עבורכם – שתוכלו לחלוק איתי את הרגע.

 

כולנו זקוקים לחסד / נתן זך

כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.

כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.

כולנו רוצים לתת
רק מעטים יודעים איך.
צריך ללמוד כעת
שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי פעם
לא ילקח לעולם.

שיש לכל זה טעם,
גם כשהטעם תם…
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד מאיר אור יום.

כולנו רוצים לאהוב,
כולנו רוצים לשמוח.
כדי שיהיה לנו טוב,
שיהיה לנו כח.

הפוגה קומית

קודם כל אני מודה שאני לא יכול להוריד את העיניים ממיני מיינור אם אני פוגש אותה על הכביש. נראה לי פשוט אוטו כיפי.

הפרסומת הזו תפסה את עיניי . אז הנה , אני חולק אותה איתכם. איזה ביצוע משכנע…(אהבתי מאוד את הקריינים הבריטים). להנאתכם…

נפתלי אלטר

 מכירים ? בשבוע שעבר ראיתי את הבת שלו, רוני אלטר בפרק מתוך הסדרה "לאהוב את אנה". ונזכרתי כמה הוא מוכשר.

התוודעתי לנפתלי אלטר דווקא דרך השירים המוכרים שהוא כתב לאושיק לוי (יונתן סע הבייתה, לא הכרתי אותך מקרוב, טוליק, זכרון יעקב ,  עוד חוזר הניגון ועוד ועוד). אבל נפתח אלטר הלחין עוד כל כך הרבה שירים ("גשם הקשב לנשים" של יעל לוי, "במקום הזה" שהיה שיר הנושא של החיים על פי אגפא ועוד ועוד).

 בעיני , העובדה שרובכם עכשיו מופתעים היא הסימפטום של האלמוניות הבלתי נמנעת של המלחין הלא מבצע. מי שכותב לאחרים, ולא עולה על הבמה, דינו להישאר אלמוני, במידה רבה… מאחורי הקלעים. אם בכל זאת אתם רוצים לדעת איך הוא נראה –הנה טיפ – הוא הש.ג שלא נותן למר חסון להיכנס לבסיס בסרט "גבעת חלפון אינה עונה" , עזרתי לכם ? כן, הוא היה שותף של אסי דיין בכתיבת התסריט לסרט הזה, וגם הלחין את השיר הידוע "תן לשים ת'ראש על דיונה" .

 

 

 

 

 

 

נפתלי אלטר

 

 

אי שם בשנות ה 80 העליזות, היינו נפגשים מידי שישי במסיבות יום הולדת של ילדים בני כיתתנו. אחד הדברים שאהבתי במיוחד במסיבות האלו היה הסרט שהיו מקרינים בסוף המסיבה. באותם ימים הוידאו החל תופס מקום מרכזי בחיים של כולם, וככה יצא שבכל מסיבה שמכבדת את עצמה, אחרי שגמרנו להשתולל ולשחק משחקי שטות לטחון פיתה עם חומוס ומלפפון בחומץ…, זכינו לראות סרט בורקס ישראלי משובח.

באחת מאותן מסיבות הקרינו לנו את הסרט "מלך ליום אחד" . קרוליין לנגפורד, חנן גולדבלט,גבי עמרני אייל גפן ועוד רבים וטובים כיכבו בסרט דרמטי משהו בבימויו של המשוחרר הטרי אסי דיין. תאמינו או לא, זכרתי את הנעימה של הסרט הזה עד היום. וכשחיפשתי אותה ברשת, מצאתי שהמלחין או לא אחר מאשר אותו נפתלי אלטר. איזה יופי של נעימת נושא לסרט. הנה היא פה למענכם. עצמו את העיניים, אין מה לראות, רק להקשיב.

וכן, נראה שהכישרון ממשיך, מאוד אהבתי להקשיב לשירים ראשונים מתוך התקליט של רוני אלטר שייצא לחנויות בקרוב.

אפר ואבק – לא שוקעים

השנה יצא לחנויות התקליט אפר ואבק בהוצאה מחודשת, מהודרת, לאור 20 שנה לפרסומו של המקור. שני דיסקים, האחד מכיל את התקליט המקורי, והשני מכיל הקלטה של התכנית שהובילה ליצירת התקליט הזה – התכנית "בגלל המלחמה ההיא" שהוקלטה בגלי צה"ל ב 1986 . קראתי על זה באינטרנט, והזמנתי . חנצ'ה הביאה לי את הדיסק בביקורה האחרון בקנדה.

 

 

 

 

 

 

אפר ואבק - עטיפת התקליט

 

 

שמרתי אותו סגור, בכוונה או שלא בכוונה, כאילו ידעתי למה אני מחכה. בשבוע שעבר , קצת אחרי יום השואה, פתחתי אותו, ולקחתי אותו איתי לאוטו, להקשיב לו בדרכים. קודם הקשבתי לדיסק המקורי. איפה שהוא בבית, בארגזים שמחכים לי, יש לי את הקלטת שקניתי בחנות, אי שם בסוף שנות ה 80. הכרתי כמובן את כל השירים, והתרגשתי לשמוע אותם שוב מהתחלה ועד הסוף.

 התקליט הזה שהפך במרוצת השנים להיות אחד האלבומים המוערכים ביותר במוזיקה הישראלית הוא באמת יצירה מיוחדת, והוא באמת לא תקליט שואה. הוא תקליט מגוון שמכיל פופ ורוק ויווני וישראלי ובעיקר פוליקר וגלעד.

 אחר כך, בדרך חזרה הבייתה העזתי והקשבתי לתכנית הדוקומנטרית "בגלל המלחמה ההיא" . התכנית הוקלטה כמשדר מיוחד של גלי צה"ל לקראת יום השואה (1986 כאמור) והעורכת הזמינה לאולפן את פוליקר וגלעד כדי לשוחח על ההתבגרות כדור שני לניצולים.

מה אומר לכם ? התרגשתי עד דמעות. בתכנית מרואיינים גם ההורים של פוליקר, ואמא של גלעד. הסיפורים מצמררים ובלתי נתפסים. אחרי שאמא של יעקב גלעד מספרת על החבר שלה, אברם,  במחנה אושוויץ, שמצייד אותה בבקבוק דבש מלאכותי , חלב חם וקצת סיגריות ואומר לה שבקרוב הם שוב ייפגשו (מדובר בסוף המלחמה, לפני שחרור המחנה בידי בנות הברית) , ואיך היא שוב לא ראתה אותו מעולם… פתאום מתחילים הצלילים של הבוזוקי למלא לי את האוטו, ופוליקר שר את "עיניים שלי" ופתאום אני מבין את השיר הזה אחרת לגמרי.

האמת  ? ישבתי לי בפונטיאק , כלוא בפקק תנועה על ה 427 , והדמעות זלגו. זה היה הדבר הכי אמיתי שקרה לי ביום השואה הזה. יותר מכל טקס זיכרון או צפירה.  מתנצל על הכבדות שנפלה על הפוסט הזה, אבל זה ישב לי שם, והייתי צריך לכתוב את זה.

לסיכום – תמצאו את הזמן להקשיב שוב לאפר ואבק.  השיר אפר ואבק, אגב נכתב על ידי גלעד על מסעה של אימו חזרה לפולין, שנים רבות אחרי השואה לביקור במחנות. 

מה נסגר עם ניקה ?

אני מנחש שזה לא מעסיק את רובכם. אבל לי זה קרה. שוב באוטו, שוב בדרך לעבודה.

 פתאום עברה לי מחשבה בראש – מה קורה עם ניקה קוסטה  ?  האמת היא שאני כן מצליח לשחזר למה חשבתי עליה. שמעתי את השיר Someone to watch over me  ונזכרתי שהיא שרה אותו. הייתה לי הקלטת המקורית כמובן. אי שם בתחילת שנות השמונים.

למעשה ב 1981 הקליטה קוסטה את להיטה הידוע Out there on my own  כשהיא בת 9 שנים, לא יותר. היא הייתה ילדת פלא שכזו. בת למפיק מוסיקלי ידוע ( דון קוסטה) שבגיל 9 כבר שרה על מדשאת הבית הלבן עם פרנק סינטרה, תארו לכם. בכל מקרה השיר הידוע שלה היה מתוך המחזמר Fame   בכלל, אבל בביצוע שלה הוא זכה להצלחה מסחררת , כבש את מצעדי הפזמונים באירופה כולה, ונשאר שם בצמרת שבועות ארוכים.

 וכן, גם לכפר סבא הוא הגיע השיר הזה. ואני זוכר כמעט בעצבות את הקליפ שלו. חשבתי שהילדה המסכנה נשארה לבד בבית, ומתגעגעת לאבא שלה או משהו כזה. רק היום אני מבין שהילדה מצולמת באולפן הקלטות, ואבא שלה מסתכל עליה דרך הזכוכית של חדר הבקרה… 

אז הסקרנות כבר אוכלת אתכם ? היא לא נשארה קטנה ומתוקה, זה בטוח.

היא גדלה, המשיכה לשיר, הוציאה מספר אלבומים, אבל לא ממש עלתה על הגל. בחיפוש אחר קליפ עדכני שלה, גיליתי, למבוכתה, שהיא הופיעה בתכנית בידור איטלקית, התלבשה כמו שהאיטלקים אוהבים שהנשים מתלבשות בטלוויזיה שלהם, ומה היא שרה ? ניחשתם נכון. קצת מביך… נו טוב, לא הבטחתי לכם גן של שושנים, פשוט רציתי שתדעו מה קורה עם ניקה. שלא תדאגו.

 לזכותה ייאמר – מאוד אבהתי את השירים שהיא הקליטה בתור ילדת פלא, את זה אף אחד לא ייקח ממנה. פשוט לפעמים צריך לדעת מתי להפסיק, אני מניח.

אלה, אלה – אין עליה

בתא ככפות שבאוטו שלי נמצא, כמעט באופן קבוע אוסף כפול של אלה פיצ'ג'רלד. האישה הזו היא מלכת הג'אז הווקאלי, והרפרטואר שלה עשיר בערך כמו של פרנק סינטרה. אני גאה לומר שהצלחתי להדביק את יואבי באחד השירים. יש ביצוע מקסים של אלה לשיר Blue Moon   והשמעתי לו אותו בדרך לגן.

Ella

כהרגלי גם הסברתי לו מי שרה את השיר, והראתי לו תמונה שלה. למחרת בבוקר בדרך לגן הוא כבר ביקש "אפשר את השיר של אלה ? " אני כמובן נמס באותו רגע.

אז לסיום הפוסט המוזיקלי משהו הזה אני משמיע לכם את אותו ביצוע ממש. אלה בהופעה חיה, מקבלת בקשה מהקהל לשיר את Blue Moon שהיה בראש מצעדי הפזמונים באותם ימים (השיר המקורי נכתב ב 1934 לסרט הוליוודי בכלל). אלה לא מתבלבלת ומתחילה לאלתר ביצוע משלה לשיר. היופי הוא להקשיב לאלתורים שלה, גם ווקאלית וגם במילים. פשוט כיף.

אז למקרה שגם אתם רוצים להתמכר קצת – הנה אלה, בקובץ אודיו בלבד.

 

 

                  להשתמע ביוני, 

                                                        עומר