ואם יהיה גופי עשוי מאורז מלא האם תצמח ממנו נפש יותר זכה? האפליג על פני תה צמחים אל אלוהים שאין ממנו חזרה האם אהיה יותר פתירה? האם בסוף אכיר את האיש שבקיר את המילים האלו כתבה אגי משעול, והן חלק מהשיר "הפרדשדונה" בתקליט האחרון (והמוצלח לטעמי) של קורין אלאל. היו שזו לא הפעם הראשונה שהמילים של אגי משעול תופסות אותי (מאוד אהבתי את השיר "הצריף" בתקליט האחרון של יהודית רביץ) – החלטתי לבדוק קצת יותר לעומק מי זו אגי משעול. אז הנה היא כאן – בתמונה לפניכם, כדי שגם אתם תכירו. אגי נולדה ב 1947 בשם אגנס , בהונגריה, להורים ניצולי שואה. עלתה ארצה עם הוריה בגיל 4, וגדלה בגדרה. למדה ספרות באוניברסיטת בן-גוריון, ואח"כ בירושלים, שם קיבלה תואר שני בספרות. לתודעה נכנסה אי שם בסוף שנות ה80, כששיריה התחילו לקבל הכרה והערכה. בשנת 1995 אף זכתה בפרס ראש הממשלה. אני מודה שלא ממש יצא לי לקרוא משיריה ככה סתם, אבל כשיוצרות כמו רביץ או אלאל מלחינות שירים שלה, התוצאה לא אכזבה. אני אוהב להקשיב למילים. דפדפתי קצת בשירים של משעול ברשת. הצחיק אותי במיוחד השיר הקצר הבא, שנקרא ילדות : ילדות / אגי משעול כמה בודד להיות העומד וכולם דופקים אותי חת שתיים שלוש, אגי אם גם אתם מסוקרנים, תוכלו לקרוא עוד מפרי עטה בקישור הזה. בכל זאת, אביב, לא ? צריך לנסות לקרוא דברים חדשים… הבורר אני לא יודע מי מבין קוראי הנאמנים בר מזל וכבר נמנה על צופי הסדרה הזו, אבל מי שלא – מאוד מוזמן לחפש את הפרקים המוקלטים. אני לא זוכר מתי כל כך חיכיתי לפרק הבא של סדרת טלוייזיה כמו במקרה הזה. רשף לוי ושי כנות יצרו סדרת אקשיין קומית שכמוה אני לא חושב שאי פעם עשו בארץ. רותם ואני רואים באדיקות כל פרק חדש , ומעריצים את הבורר, את אבי הטחול, נעמי כפית, קוקי ושאר הדמויות המטורפות של "הבורר". מי שלא מנוי של הוט שישיג מוקלט מחברים, או אפילו שיראה את הפרקים במלואם ב YNET. זהו, שלא תגידו שלא אמרתי… אמדורסקי נגד אמדורסקי נו טוב, אז עוד זוג סלבס נפרד, ביג דיל. כבר התרגלנו, ואנחנו אדישים, לא ? דץ ודצה, רמי וריטה, עכשיו גם האמדורסקים – באמת שיש חדשות יותר מטרידות מאלו. אז למה אני כותב על זה – בגלל שהם לא ממש רוצים שזה יעבור לידנו. משום מה הסלבס למינהם מתעקשים שגם הפרידות שלהם יהיו מתוקשרות. אבל לא סתם בידיעה חדשותית או כתבת אמצע ב"לאישה" – הם הולכם בגדול- הפקות מקור איכותיות. מינימום סרט דוקומדיה של שעה פלוס. שיהיו בריאים, לא ממש מפריע לי. אני גם לא ממש צופה בזה כשזה משדר מיוחד. אבל, מה לעשות שבאחד מערבי השישי האחרונים, בתוך ה"יומן " של חדשות ערוץ 2 קיבלתי את האייטם הלוהט "מיכל אמדורסקי" כחלק מהתכנית ? לא ממש יכולתי להתעלם מזה, נכון ? זה סוג של רכילות פסיבית. דרך אגב, אם כבר הזכרתי את זה – יומן שישי של ערוץ 2 הפך למשהו מאוד צהוב, רכילותי, ודי רדוד – חייבים להודות. אין מה להשוות לימים הטובים של יומן בערוץ 1 , או לתכנית של שלח ודרוקר בערוץ 10. לצערי, דווקא יומן שישי של ערוץ 2 משודר אצלנו בערוץ הישראלי ביום שישי בערב, אז אין לי ממש בחירה. בקיצור, מצאתי את עצמי בוהה במיכל אמדורסקי מבכה את הזוגיות שנגמרה לה, ומשמיצה את האקס שלה בפריים טיים יום שישי. אני לא רוצה להגיד מי צודק, מי בגד, מי המנייאק, ומי הוא הצד היותר מוכשר האינטיליגנטי במשפחה המפורקת הזו, אבל אני רק אתן לכם דוגמא מהאמנות, ואתם תשפטו. היות ששני הצדדים הם "יוצרים" ואמנים בנפשם, גם אסף וגם מיכל יצרו תקליטים חדשים בעקבות הפרידה המצערת. התקליט של אסף נקרא בצניעות "הרי את"… והתקליט החדש של מיכל נקרא " אשתו של"… הנה מילים מתוך כל אחד מהתקליטים הללו : רוק סתם / מיכל אמדורסקי אז מה אם אני פופ סטאר פופ סטאר יותר טוב מלהיות רוק סתם רוק סתם משחק אותה כל כך מושלם מתוחכם אתה מרגיש מעל כולם לא אכפת לי לוותר עליך רק תפסיק להתלונן אתה עוד תחפש אותי אתה עוד תתחנן בראשית / אסף אמדורסקי נכון שהגיע כבר הזמן שנתפזר מכאן. לך מאוחר מדי לסלוח, לי מאוחר להשתנות לכי לדרכך, אני לדרכי מה ששלך כבר לא שלי הרי את משוחררת לכל אחד, ורק לא לי זמן להתחיל מבראשית, זמן להצמיח שורשים, ולהפסיק לרוץ במעגל. להתחיל מבראשית, ולהצמיח שורשים ולהפסיק לרוץ במעגל בלי לדעת מה נו – יש מסקנה ? בחייאת מי המציא אותה בכלל ? במהלך הכתבה יש חלק שבו היא אומרת " בהתחלה הרגשתי שאני "אשתו של.." אח"כ זה קצת התאזן, בסוף הרגשתי שזה ממש התהפך, הוא "בעלה של.." אני מפסיק פה לפני שאני אתעצבן ממש. (אני מנתניה עכשיו, זוכרים? ) אמדורסקי נג אמדורסקי סובארו 88 אני חושב שבשלב מסוים בשנות ה 80, לכולם היה סובארו. אני זוכר את ההתרגשות שהייתה כשאבא הביא הבייתה סובארו מודל 88 בצבע בז'. מודל DL. מזגן, אוטומטי. פסגת החלומות. המודל היה רשום על הלוחיות רישוי אז, וזה היה ממש סמל סטאטוס. מי זוכר שבעלייה של בן יהודה( בדרך חזרה מהקאנטרי) היה צריך לכבות את המזגן כדי שהאוטו יסחוב כמו שצריך את העלייה ? בכל מקרה – כולנו אהבנו את הסובארו שלנו. כשקיבלתי את הרשיון נהיגה שלי – זה היה הרכב המהודר שקיבלתי ליציאות מיוחדות בערב קיץ חם במיוחד, ותמיד תהיה לי פינה חמה בלב לסובראו 88, מודל DL. למה אני מספר לכם את זה ? כי היום בארץ המכוניות האלו קיימות בעיקר בשטחים, אולי קצת במשולש, הן הפכו לסובארו פשע, ואח"כ לסובארו של ערבים. והנה, בלי אזהרה מוקדמת אני נתקלתי בסרטון הזה ברשת. באמת – לאן הגענו ? נראה לי שהגמלים לא באמת אוהבים לשבת מאחורה בסובארו 88 שלהם. אולי כיבו להם את המזגן, כדי שיסחוב את העלייה ? הפסקת פרסומת איך אני אוהב פרסומות טובות. אני בעיקר אוהב את העובדה שמי שכותב את התסריט, צריך להעביר ב 30 שניות, פלוס מינוס, את הנקודה. אני משתמש הרבה בפרסומות מצחיקות בתור כלי עבודה. אני משלב אותן במצגות שאני מעביר ללקוחות, בנסיון למכור להם משהו. יש להן כוח, להעביר מסר, לגרום לאנשים לחייך, וכמובן לא להשתעממם יותר מדי מעוד פגישת עבודה… אז הנה פרסומת שאהבתי השבוע. הארגון הזה מאוד מנסה לשכנע תיירים לא לקנות מזכרות שעשויות מחיות בר באפריקה, ואיזה יופי של דרך להעביר את המסר. תשפטו בעצמכם : תגרד לי בגב בזמן האחרון, כשאני רץ על המסילה, אני צופה בהופעה המצויינת של אפרת גוש במועדון הבארבי בכפר סבא. מי שלא מכיר או מוקיר את אפרת גוש – מוזמן להקשיב לשני התקליטים שלה – שניהם מצוינים בעיני. היא מבצעת מעולה. נכון – צריך להיות מוכנים לקצב איטי, ולמנכוליות כללית, אבל זה מאוד מתאים לפעמים, ויש גם כמה הברקות קצביות יותר. בהופעה חיה – גוש מתגלה כקצת צעירה וחסרת נסיון. היא נראית כמעט מבוהלת על הבמה. אבל דווקא הבוסריות הזו מקסימה בעיניי. זה נחמד לראות איך שני האורחים שהיא הזמינה להשתתף בחגיגה עוזרים לה להתגבר קצת על ההתרגשות. יוני בלוך וערן צור, שניהם משתתפים בהופעה, והופכים אותה לאיכותית במיוחד. אז החלטתי לשתף אתכם דווקא בהפוגה הקומית שיוני בלוך מוביל (כמובן). המילים של ברק פלדמן, אבל נדמה שאני יכולתי לכתוב אותן – אחת לאחת כמעט. כן, אני מזדהה מאוד עם מילות השיר, וכנראה שאני לא היחיד. אני מקדיש אותו באהבה לרותם שלי, ומקווה שתמיד יהיה לי העונג לגרד לה בגב… חג שמח, עומר

אביב שמח לכולם,

 

זו כבר הפעם השנייה שאני נותן את הכותרת הזו לבלוג שלי. ובאמת, זה נכון גם השנה. איך בכלל יודעים שבא אביב ?

 

הערב נשב לארוחת חג הפסח ובחוץ הקור עדיין שולט. השלג עדיין ברחובות, בוץ, רוח, קור – לא ממש פרימוורה, אה ?

אני יושב בבית קפה בשדה התעופה של סיינט לואיס ומחכה לטיסה שתיקח אותי בחזרה הבייתה . בסוף השבוע האחרון, לפני שנסעתי היה ממש אביב אמיתי בחוץ. 10 מעלות, שמש מלטפת – תענוג. רציתי לקחת את האוטו למוסך להחליף את הגלגלים לאלו של הקיץ , והנה בלי הרבה אזהרה – החורף חזר במלוא המרץ. כשהמונית לקחה אותי לשדה התעופה ביום שני בבוקר כבר ירד מבול שהפך אט אט לגשם קפוא, שהפך אט אט לשלג שכיסה את הכל. ככה זה. הקנדים לא מתרגשים ויודעים לספר על שנים שבהם השלג חזר והפתיע אפילו בחודש מאי. אף אחד לא סיפר לו שב 21 מרץ אמור להתחיל האביב ? …

 

בכל מקרה – אנחנו יכולים לרטון והתלונן, אבל זה זמני, ולפני שנשים לב אנחנו כבר נתלונן על החום הבלתי נסבל וה 92 אחוזי לחות שיחכו לנו עם הנחיתה בארץ, בעיצומו של חום יולי אוגוסט. אני מניח שאז אני אחזור לקרוא את הבלוג הזה, יעצום עיניים וינסה לחוש במעט את הקרירות הקנדית הצלולה כל כך. ..

כן, זה נראה סופי, יקיריי, אנחנו חוזרים או-טו-טו. שוברים את כל הסטיגמות, הסיסמאות הידועות וההשערות ששמענו לא פעם "טוב, ברור שלא תחזרו כל כך מהר…" אתם תראו ששלוש שנים יהפכו לארבע, ולחמש… ולשש… " אנחנו בכל זאת חוזרים ממש בסוף התקופה המתוכננת – שלוש שנים, פלוס כמה חודשים לגמור את שנת הלימודים. עבר מהר, לא ? כאמור – גם היום זה לא בלוג סיכומים, אז אני לא מרחיב.

אביב זה זמן להתחדש, לנקות, להתרגש. אני שמח שיצא לנו השנה להרגיש היטב את התחושה הזו. כל המעבר לארץ גורם לנו לבדוק טוב טוב מה יש בבית, מה באמת נחוץ, מה אפשר למסור, מה כדאי למכור, מה נוסע איתנו חזרה לארץ ומה נשאר מאחור. חוצמזה המחשבות והתכננונים על ההתחלה מחדש בארץ גם הם מרגשים ומלאים בתחושה של התחדשות. נכון, התקופה לא קלה, נכון – הברכיים קצת רועדות עד שנדע בדיוק איך אנחנו מסתדרים מחדש בארץ, אבל בינתיים אנחנו נהנים מאוד מהמחשבות והתכנונים על ההתחלות החדשות.

 

דמוגרפיה

 

זה קצת מצחיק לראות את התגובות של האנשים ששואלים אותי "לאן אתם חוזרים בארץ ? " ואני משיב – נתניה. יש קצת שקט מביך כזה אחרי התשובה . נתניה, אה ? כן, נו – לא ממש נתניה, מזרח נתניה, ליד איקאה, אני ממהר להבהיר. לא ממש בלב השמורה…  

 

אגי