היי,

אני מקווה שאני מסיים את הפוסט הזה היום-מחר ואז מצליח להעלות שני פוסטים בחודש אוגוסט (כפיצוי על זה שפספסתי לגמרי את יולי).

למעשה בחודש הבא אני אחגוג שנה לבלוג שלי, וזה די נחמד, אבל אני אשאיר את ההרהורים על זה לחודש הבא.

איכשהו יצא שיש לי כמה דברים נחמדים לחלוק איתכם, אז חשבתי שזה יהיה נחמד אם אני אשב לכתוב קצת.

הבלוג שלי נקרא מחשבות ואפשרויות (כשם התקליט המצוין של יוני רכטר ועלי מוהר) כי חשבתי שזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות. לחלוק איתכם את המחשבות שלי, אהבות שלי, המלצות שלי, הרהורים וכו'. וכזה גם הפוסט היום. 

השיר של אלהים 

אני אתחיל מהכבד דווקא. יצא לי לחשוב לא מעט על אלהים, יהדות, דתות וכו' מאז הבלוג האחרון. הסיבה העיקרית הייתה יונתן רזאל שעליו כבר כתבתי. הקשבתי לא מעט לדיסק שלו והרהרתי כמה הוא באמת אוהב את אלהיו, כמה הוא מודה לו מכל הלב על המוסיקה שהוא מצליח להפיק וכו'. הרהרתי גם לא מעט בתגובות שקיבלתי שחלקן היו בנושא (למה כל הזמרים מוציאים פתאום דיסקים של חזרה למקורות, שירה דתית וכו' ? מה קרה דווקא עכשיו ? ).

והימים ימי סוף הקיץ , חודש אלול מתחיל ממש בשבוע הבא, סליחות בפתח, וכו'. ואני מוצא את עצמי מהרהר בכל זה ומגיע למסקנות חילוניות מתמיד.

אני עדיין לא מצליח לגמרי להבין את הכמיהה הזו לדת. אני מבין לגמרי את הצורך שהיא ממלאת להרבה אנשים, אבל לא מצליח באמת להתחבר לקונספט של העברת האחריות ליישות אלהית אחרת. אם מצליח לי הדיסק – תודה לבורא עולם. אם נפל עליי אסון (שלא נדע) הוא היושב במרומים החליט שכך יהיה.

באמת קשה לי להחליט שזה כל כך פשוט. ובעודי מהרהר בדת באשר היא דת, עבר לי בראש השיר של רנדי ניומן "שירו של אלהים". ניומן, כותב שהיה בין הראשונים לצרף את מילות השירים שלו לתקליטים, והייתה לו סיבה טובה לעשות את זה. יש לו כמה שירים מבריקים לדעתי (בטקסטים עוד יותר מאשר בלחן). ניומן הוא כמובן יהודי ממוצא אמריקאי. עטור פרסים, אוסקרים וכו' – לא צריך להכביר במילים עליו. הוא כועס על אלהים, וכותב שיר חילוני שכזה וקורא לו God’s Song. הוא קורא לכל המאמינים בכל הדתות באשר הן שם לפקוח את העיניים ולשאול את עצמם כמה שאלות נוקבות (יהודה עמיחי עושה את זה מצויין בעברית).

בחרתי לתת לכם את המילים של השיר, ואח"כ לצפות בקליפ (לא המקורי) שמתאים לשיר. לשיפוטכם.

  

 

 

 

 

God’s Song / Randy Newman (1972)

Cain slew Abel Seth knew not why
For if the children of Israel were to multiply
Why must any of the children die?
So he asked the Lord
And the Lord said:

"Man means nothing he means less to me
than the lowliest cactus flower
or the humblest yucca tree
he chases round this desert
cause he thinks that's where I’ll be
that's why I love mankind

I recoil in horror from the foulness of thee
from the squalor and the filth and the misery
How we laugh up here in heaven at the prayers you offer me
That's why I love mankind"

The Christians and the Jews were having a jamboree
The Buddhists and the Hindus joined on satellite TV
They picked their four greatest priests
And they began to speak
They said "Lord the plague is on the world
Lord no man is free
The temples that we built to you
Have tumbled into the sea
Lord, if you won't take care of us
Won't you please please let us be?"

And the Lord said
And the Lord said

"I burn down your cities–how blind you must be
I take from you your children and you say how blessed are we
You must all be crazy to put your faith in me
That's why I love mankind
You really need me
That's why I love mankind"

 והנה הקליפ :

 

 

 

   

 

מתל שבע להאנובר – דרך Youtube

הסיפור הזה הוא דוגמא קיצונית לכוח הבלתי נגמר שיש לרשת הזו, האינטרנט. כתבתי על זה בעבר לא מעט, והראתי לכם דוגמאות, אבל הסיפור הזה הוא על גבול הדמיוני.

תאמר אבו טהה הוא ילד בדואי בן 16 שנהנה , כמו רבים מחבריו לשחק כדורגל. נכון, יש לו נתונים  פיזיים שונים, כבר בגילו הצעיר הוא מתנשא לגובה של 1.9 מטרים אבל מעבר לכך, הוא עוד שחקן כדורגל בפריפריה.

הוא משחק בקבוצת הנערים של בית"ר באר שבע. מי שמע ? מי ראה ?  אלמוני לכל הדיעות.

בקיצור, צלמים שצילמו את אבו טהה במהלך משחקיו ערכו את המהלכים שלו לקליפ, והעלו את הסרטון ליו-טיוב. כמו רבים אחרים שפשוט רוצים לחלוק את הכישרון שלהם עם חברים ועושים זאת באמצעות יו-טיוב.  ב מ ק ר ה –  סוכנים של קבוצת הכדורגל "האנובר" בגרמניה ראו את הקליפ, זיהו את הכישרון של תאמר, וביקשו לקנות את כרטיס השחקן שלו (אפילו בלי מבחנים). הוא עתיד לצאת בסוף החודש הקרוב לתחילת אימונים בקבוצתו החדשה באירופה. ממש כך, מתל שבע להאנובר בזכות קליפ אחד קצר וממצה ברשת.  אין הרבה מה להוסיף, אלא פשוט להתפעל ולחכות לאטרקציה הבאה שתבוא ממדיה הזו. למי שמסוקרן – הנה הקליפ של תאמר, והקישור לכתבה שצדה את עיני ב YNET.

 

 

  

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3578240,00.html

 

מה זה – א י נ ט ר נ ט   ? !

אני כותב לא מעט על האינטרנט, על המהפיכה שהוא חולל בחיים של כולנו, בעולם, בחברה וכו'. סיפרתי לכם גם שאני חובב נוסטלגיה מושבע. הנה השניים מתחברים. לא מזמן נתקלתי בקליפ הבא.

השנה 1994. תוכנית הטלוויזיה: זומביט. הגיבורים הינם אמן צעיר בשם אבי ומראיין צעיר לא פחות בשם אייל קיציס (מכירים ?)

קיציס שומע כאן לראשונה על רשת המחשבים הזאת שנקראת אינטרנט. הוא לא ממש נופל מהכסא ונדמה שהוא אוזר הרבה סבלנות כדי להמשיך בראיון. הנה כמה קטעים: 

אבי: יש מספר כתובות, למשל הלובר מחובר..לרשת. קיציס: אה.. יפה. אבי: אחרי שנכנסים לפי מפתחות של התעניינות, לדוגמה אמנות וכו', מקבלים איזה שהוא מסך_". איל: איך מתחברים בכלל לאינטרנט הזה? אבי: צריך שיהיה התחברות פיזית למחשב ותוכנה מוזאיק…".

פשוט להסכל ולא להאמין, אני ממש נזכר איך אני ראיתי את הפלא הזה קורה בפעם הראשונה אצל יואב, חבר ילדות, ואיך חיכינו 40 שניות שהדף ייטען עם כמה תמונות (אני חושב שזה היה האתר של וואלה). מי היה מאמין לאיזה כוח מרכזי בחיים שלנו יהפוך האינטרנט ?  בכל מקרה –

תראו את הסרטון הזה פעם, פעמיים ושלוש, זה שווה.

 

** בביקור האחרון שלי בארץ נסעתי בפתח תקווה עם סבא וסבתא שלי (הבאתי אותם הבייתה). בדרך עברנו שורה ארוכה של מכוניות, וסבא סיפר לי שכשהוא פתח את המוסך שלו בפתח תקווה, היו בעיר 4 פרייבטים. זה הכל, 4 מכוניות פרטיות בכל פתח תקווה. אולי יום אחד הסיפורים שלנו על המחשבים והתקשורת שהיו בעולם כשנולדנו יישמעו דומים לנכדים שלנו ? …

 

 

תרשו לי להציג – איימי ווקר

והנה עוד שחקנית מוכשרת שמעולם לא הייתי זוכה להכיר לולא שיטוטיי בנבכי יו טיוב . איימי ווקר היא שחקנית, זמרת , רקדנית  ממוצא אמריקאי. ממרום 25 שנותיה היא הספיקה להשתתף כבר במחזות זמר, הצגות, סרטים – אבל אף אחד מהם לא ברמה עולמית. לתהילתה היא הגיעה דווקא לאחר שהעלתה לרשת סרטון קצר בשם 21 מבטאים" שבו היא מדגימה… 21 מבטאים שהיא מסוגלת לחקות. אני אהבתי מאוד את הסרטון הזה, וכנראה שגם עוד כמה אנשים (למעלה מ 700 אלף צפיות עד היום). 

 

 
 

 

  אני יודע שכדי להיות חקיין טוב, אתה צריך להיות בעל אוזן מוזיקלית טובה, ולכן לא הופתעתי כשראיתי את אחד  הסרטונים החדשים של איימי – מתכוננת לדייט. אני חושב שהיא מדגימה פה כישרון משחק, אלתור ובעיקר מוזיקליות מדהימה. תקשיבו היטב לפסקול שמתנגן ברקע ודיוק שבו היא מזמזמת את הצלילים (בעודה מתכוננת לדייט שלה…)  אחד לאחד. קטע יפה ומיוחד בעיני.  

 

 

 

לסיום – ליל חנייה

פסטיבל הזמר תשל"ג, כשנה לפני שהצטרפתי לעולם בכלל, על הבמה שלישית זמרים צעירים – חנן יובל, ירדנה ארזי ואפרים שמיר. השיר – ליל חנייה. מילים של נתן אלתרמן והלחן של יאיר רונזבלום (בעיניי אחד השירים היפים ביותר שלו). אני מעריץ את רוזנבלום על האומץ לגשת לטקסט כל כך ארוך ומורכב כמו ליל חנייה והתוצאה מקסימה ומסתבר שגם עומדת במבחן הזמן. מוזר קצת לראות איך אלתרמן מקבל את המלחמה כדבר הכרחי, כמעט אסטתי. השיר היה בן 8 בתים ולא כולם הולחנו. מי שמעוניין לקרוא את כולו יוכל למצוא אותו בספרו של אלתרמן עיר היונה (1957) .

אגב – בפסטיבל ההוא זכה השיר "את ואני נולדנו בתש"ח " שהיה ללהיט חולף, ואילו ליל חנייה הפך שומר על מקומו בפלייליסט שנים רבות מאז.

בכל מקרה – שיהיה לילה טוב, ושבוע נעים לכולם.

 

 

 

 

 

 

עומר