כל קיץ קורה דבר מה

כל קיץ קורה דבר מה…

 

שלום יקירים, הקיץ הגיע אפילו לטורונטו. היום 30 מעלות מורגשות פה, והאמת – מתקבלות בברכה. כבר כמה שבועות שראינו פה רק אפור וגשום. קצת משוגע, מזג האויר פה, לחזאי באמת יש עבודה. נאמר את זה ככה – בארץ, החל מחודש יוני אם נגיד לא היית בבית בערב, ולא ראית חדשות, אתה עדיין יודע מה להלביש לילדים למחרת בבוקר. הפתעות גדולות – לא יהיו לך. ( " הקלה בעומס החום / תנאי שרב / שוב תורגש הקלה קלה בעומס החום , במיוחד בהרים ובפנים הארץ, הלילה כבר ממש אפשר היה להרגיש הקלה בעומס החום וכו'.")  לעומת זה, פה בטורונטו אפשר למצוא את ארבע עונות השנה בקיץ. יש ימים של שמש וחום, יש כאלו אפורים, ויש גם ימים של סופות ממש. אני מודה שאני די נהנה מזה באופן אישי, אבל זה די מקשה (ולפעמים ממש מבאס) עם ילדים. אי אפשר ממש לתכנן יום בילוי מראש, ואפילו אם קמים בבוקר, השמים תכולים והשמש מחייכת – זה לא מבטיח שכך זה יישאר עד סוף היום – אז זה קצת בעייתי. בכל מקרה – בעוד אני כותב שורות אלו, גשם זלעפות דופק לי על הגג… 

מות קדושים 

 

אני יודע שזה ממש לא רוח הדברים שהתרגלתם לקרוא בבלוג שלי. אף פעם לא התיימרתי או לא רציתי לכתוב על פוליטיקה או ענייני היום הקשים של ארצנו. גם היום אני לא מתכוון ממש לעשות את זה. אבל הסיפור הבא, ריגש אותי וגרם לי לחשוב קצת על האנשים שמאחורי הכותרות. כבר שנים שאנחנו שומעים על הקסאמים שנופלים על שדרות ויישובי הנגב המערבי. מעבר לכותרות, ולאווירת חוסר האונים הממשלתי הכללית שאופפת את המציאות הזו, אני לא ממש מעכל את המציאות הזאת. אני קורא באינטרנט, מדי פעם רואה כתבה בחדשות, אבל כמו שקורה לנו הרבה פעמים במציאות הקצת הזויה שלנו כישראלים – התרגלנו / הדחקנו וכו'. הסיפור של ג'ימי קדושים הגיע אלי במקרה במייל והוא נחת כמו איזה אגרוף קטן לבטן שהזכיר לי קצת שבמלחמה הזאת יש אבידות , והן קשות. אני לא אוסיף הרבה, כי הבטחתי שאני לא אכתוב פוליטיקה יותר מדי, אני מציע שתראו את הסרטון הזה. ב 10 במאי עבד בגינת ביתו שבקיבוץ כפר עזה ג'ימי קדושים, ישראלי, ציוני, בן 48 נשוי ואב לשלושה ילדים.  ללא אזהרה מוקדמת (אין התרעת צבע אדום בכפר עזה) פגע בו (פגיעה ישירה) פצמ"ר זדוני שהרג אותו במקום. לאחרונה הוא השתתף בארוע בצרפת שבו נשבר שיא גינס בשהיה ביחד באוויר של מצנחים ממונעים.בתחילת הארוע, התברר כי המארגנים (צרפתים, נו) "שכחו" להניף את דגל ישראל בשורת הדגלים של המדינות המשתתפות. ג'ימי קדושים ז"ל שצפה מראש
את האפשרות, הביא עימו מישראל דגל גדול (יותר משאר הדגלים), הוריד מהתורן את דגל צרפת, והחליף אותו בדגל ישראל, שהונף גבוה מיתר הדגלים. חבריו תיעדו את הארוע, צירפו קטע מהשהיה באוויר, והעלו את הכל ליוטיוב, לזכרו.  יהי זכרו ברוך.

 

 

 

 

 

גו'רג לי (ולכם) 

יש לי חבר חדש. הוא אמריקאי, ממוצא סיני, והוא כולו בן 12.שמו ג'ורג' לי.  כבר כמה חודשים שאני מקשיב לקטעי הנגינה שלו באינטרנט. ג'ורג' הוא פסנתרן מחונן. הוא מנגן מאז שהוא נולד, פחות או יותר, וממקום מגוריו במסצו'טס הוא כבר צמח לסלב אמיתי. ביחד עם הוריו, הוא מעלה סרטונים שלו מבצע יצירות שונות (בדומה למה שכבר תיארתי פה פעם בבלוג ) ויוצר לעצמו קהילת מעריצים בכל העולם. הוא שולח לי לפעמים מיילים עם סרטונים חדשים, ואני מגיב, ושולח לו גם סרטונים שלי בתגובה. זה די נחמד. יום אחד שי עמדה לידי בזמן שצפיתי בג'ורג' מגן ושאלה אותי מי זה הילד הזה, ואיך זה שהוא מנגן כל כך יפה. הסברתי לי שזה ג'ורג' ושהוא חבר שלי מהאינטרנט. היא לא כל כך האמינה לי אני חושב. זה באמת קונספט שקצת קשה להסביר. בכל מקרה אני מוקיר את הקשר הוירטואלי הזה, ובעיקר אני שמח להודות שאני לומד המון מהילד המקסים הזה ועוקב בהנאה אחרי ההתקדמות שלו. לאחרונה הוא ביצע את הרסיטל הראשון שלו מחוץ לארה"ב (בונצואלה) וזכה גם שם להצלחה רבה. הוא התחיל גם להשתתף בתחרויות לפסנתרנים , ובקיצור – הוא בדרך הנכונה למעלה.

אז תכירו. בחרתי בסרטון ישן שבו הוא התארח בתכנית של מרתה סטיוארט, אבל אם הוא יעניין אתכם – יש כבר 67 סרטונים נוספים שלו – להאזין ולהנות.

 

 

מכונת החלומות שלי 

השבוע חגגתי 34. היה כיף. למרות שאיכשהו הרגשתי שאני באמת מזדקן פיזית (קשה לי לשחק טניס בגלל הגב, הברכיים לא משהו – מה זה הבלאי המוקדם הזה ?  וגם בתמונות אני נראה לי לעצמי באמת מבוגר כבר)  למרות הכל,  השנה כבר היו לי 3 ילדים (ואישה אוהבת)  שחיבקו אותי בבוקר של היומולדת – אז הרגשתי ממש טוב. יום ההולדת שלי היה ביום שני בשבוע, והייתי חייב ללכת לעבודה (יום שני הארור כבר אמרו חכמים, המון פגישות, וכו'). בכל מקרה לקחתי את הבוקר באיזי עם רותם והילדים שפינקו אותי כמיטב המסורת שלנו בשירים, ברכות, בלונים, חיבוקים, עוגת יומולדת  (אממממ… גבינה.. רותם הכינה לי עוגה שאני אוהב במיוחד) וכמובן – המתנה. אני זוכר פרק בסדרה Friends (חברים) שבו פיבי מודיעה לחברים שהיא החליטה להיות אם פונדקאית לאח שלה ואשתו. החברים כמובן מנסים לשכנע אותה שזה יותר מידי ושתרד מזה. אז היא אומרת להם " אני הולכת לתת לאח שלי את המתנה הכי טובה שאפשר לתת" ואז צ'נדלר אומר לה "מה ? את הולכת לקנות לו סוני פלייסטיישן וגם להיות אם פונדקאית בשבילו ?  " 

אז כמו שאולי ניחשתם קיבלתי סוני פלייסטיישן נייד ליום ההולדת , וכן אני שמח עד הגג כמו ילד בן 12. למעשה ממש כמו ילד בן 12 גם ידעתי מראש שזה מה שאני רוצה ליום ההולדת וחיכיתי לזה . זה מצחיק כי אני יכול בכל יום לעצור לרגע בחנות ולקנות לעצמי מתנות מהסוג הזה. אבל כל הקונספט של לרצות משהו, ואז לחכות ליום ההולדת לקבל אותו במתנה הוא מקסים, והופך את זה ליותר מיוחד כשזה כבר קורה. גם את הילדים שלי זה משעשע כמובן, שאבא הוא קצת כמו ילד. שי ממש התרגשה לתת לי את המתנה בבוקר של היומולדת וציפתה לראות את ההפתעה וההתרגשות על פניי (כמובן שהייתה כזו, אפילו שאני הלכתי לקנות את המתנה כמה ימים קודם לכן…)

אז מה כל כך מרתק אותי במכונת החלומות הזו ? אני לא בטוח שמימבינכם שהוא לא גיימר ממש יוכל להבין את זה, אבל אני חושב שאני פשוט נכנס לעולם וירטואלי שבו אני לרגע באצטדיון המרכזי בווימבלדון במשחק טניס חשוב, ורגע אחר כך אני הומר סימפסון במשימה טפשית להשיג דונטס, ובשני התפקידים אני מרגיש כל כך מתאים…  אני מאוד נהנה מהמכונה החדשה שלי, שלא סתם קראתי לה מכונת החלומות… יש בה משחקים, סרטים, מוסיקה, תמונות , והכל נייד, ואיכותי כל כך. איזה כיף להיות ילדותי. וכן, אם תשאלו – יש לי כבר רשימת משאלות ליום הולדת 35, בטח שיש…

 

מצורפת בזאת פרסומת משעשעת לפלייסטיישן: 

 

 

ארטיק מסטיק

 

אביב גפן כתב פעם " גאון מי שהמציא את הים, דגים וגלים וחול לכולם…" . אני רוצה להוסיף משהו – גאון מי שהמציא את הגלידה בטעם מסטיק. (אני קצת ילדותי כבר אמרנו קודם) אבל אני באמת מתכוון לזה. לפני שבוע בערך הלכתי לסופר עם רותם ופתאום נפלו עיניי על קופסת קרטון ורודה – גלידה בטעם מסטיק. היה לי פלאשבק רציני לילדות. איך אהבתי ארטיק מסטיק (הוורוד הזה עם המסטיק למעלה שתמיד צריך היה להוריד אותו ולשמור ביד עד שמסיימים את כל הארטיק  ). ואני חייב להתוודות – אני מתענג על כל ביס. כבר שבוע אני זולל כפיות של אושר ורוד בשעת הטלוויזיה שלי עם רותם. גאון מי שהמציא את הטעם הזה, אני אומר.

אגב – נזכרתי שפעם מישהו כתב גראפיטי בכפר סבא "יושמד ממציא הפירה" . אני בעד פרס לממציא הארטיק מסטיק.

 

 

 

 

 

 

 

דצמבר

 

"אויר שקיעות, ניחוח דק,
הגשם זה עתה נפסק.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל."

 

אי שם בתחילת שנות שהשבעים היה זה גדי ליבנה  שיזם את הרעיון להפיק בגל"צ מופע פומבי שבו יבצעו אמנים מוכרים שירי משוררים, שיולחנו במיוחד למסגרת זו. יצחק לבני, מפקד גל"צ דאז, התלהב מהרעיון וכך נולדה סידרת "ערב שירי משוררים של גלי צה"ל", שהשירים שבוצעו בה הפכו לנכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית כמו: "אומרים ישנה ארץ", "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" ואחרים.

אחת הפנינים המיוחדות מאוד שנוצרו לאחד מאותם ערבי שירי משוררים הוא השיר "דצמבר"  המילים של אלתרמן והלחן של משה וילנסקי. מצאתי לא מזמן את הביצוע המקורי של מזי כהן ודפנה ארמוני המקסימות. אין הרבה מה לומר – להקשיב ולהתמוגג. 

 

 

אנתוני והג'ונסונס

 

יש שמות באנגלית שממש קשה לכתוב בעברית. הג'ונסונס הוא אחד כזה. לא נורא. כבר כתבתי. לא יודע אם אתם מכירים או שמעתם את אנתוני, אבל הקול שלו לא יוצא לי מהנשמה כבר הרבה זמן. מדובר בבחור בריטי די מוזר, שהושפע בצעירותו מאמנים כמו בוי גו'רג'. הוא סוג של טרנס ג'נדר, לא ממש ברור. ההתחלה לא הייתה לו קלה – אבל אז יום אחד לו ריד שמע שיר שלו והחליט שיש מה לעשות עם זה. הבחור טיפוס, אין ספק אבל יש לו קול מקסים ושירים מיוחדים. אגב – לא מעט מהם עוסקים בנושא הזהות המינית וטרנס ג'נדר כזה או אחר. אבל למה להתעסק במסביב כשיש כל כך הרבה מוסיקה. תקשיבו לבחור הזה, ואח"כ רוצו להקשיב לשני התקליטים שהוא והג'ונסונים (הנה כתבתי את זה שוב) הוציאו. השני (I am a bird now).

מוצלח יותר בעיני . יש בלהקה גם נגנית צ'לו קנדית, ג'וליה קנט שמה,  שמוסיפה הרבה  צבע לשירים המלנכוליים היפים של אנתוני.

הרבה מאוד אמנים ידועים נמנים על חוג המכורים לקול של אנתוני ומזמינים אותו להשתתף בהקלטות שלהם. בינהם : קייט בוש, ביורק, מארק אלמונד, לו ריד ו… בוי ג'ורג.

בחרתי להשמיע לכם דווקא ביצוע קאבר שאנתוני עשה לשיר של ליאונרד כהן, במסגרת הסרט התיעודי "אני הגבר שלך" שנעשה על כהן לא מזמן (אני מאוד אהבתי, והפסקול הוא מתנה אמיתית). תשפטו בעצמכם.

(אני תמיד חשבתי שארקדי דוכין נראה קצת לא נורמלי כשהוא על הבמה… תראו את האנתוני הזה). ברצינות – עצמו עיניים ותהנו.

 

קיץ שפוי לכולם,

 

עומר