מחר(יום חמישי הרביעי בחודש נובמבר) יחול בארה"ב חג ההודיה, הלא הוא Thanksgiving. תשאלו למה זה כל כך איכפת לי, בהיותי תושב קנדה – ההסבר פשוט. רוב הלקוחות שלי נמצאים שם, מעבר לגבול. וזה אומר שאין פגישות, אין טלפונים ואין מסירות של פרויקטים ללקוחות האלו ביומיים הקרובים. בשבילי זו כבר סיבה מספיק טובה לכתוב על זה פוסט.אז ככה שאני חוגג את Thanksgiving פעמיים. פעם ראשונה – בתאריך הקנדי שלו (יום שני השני בחודש אוקטובר) , ופעם שנייה – האמריקאי. איזה כיף. והכל על שום מה ?  חג הקציר.

בקנדה זה חג די צנוע . חופש של יום אחד, קצת תרנגול הודו, קצת רוטב – אומרים תודה ונגמר.

אבל באמריקה כמו באמריקה - אין דבר כזה "סתם חג" . חג ההודיה בארה"ב חל ביום חמישי.

בערב אוכלים ארוחת חג. הודו, אלא מה ? חשבתי על זה היום –  300 מיליון אמריקאים (למעט 20 – 30 צמחוניים) יושבים לאכול תרנגול הודו גדול באותו הערב. זה פחות או יותר יום השואה של ההודו, לא ? זו כמות מטורפת של שחיטה שכולה מכוונת ליום אחד, ערב אחד בשנה. אפילו היהודים חוגגים את חג ההודיה. אין פה שום אלמנט נוצרי, ואפילו האוכל כשר (הודו – כבר אמרנו ? )

אני מניח שהמקביל הישראלי הוא יום העצמאות (יום המנגל) שלנו. לפחות אצלנו מדובר במספרים יותר סבירים (4-5 מיליון – לא יותר) ואין הגבלה דווקא להודו. יש פרגיות עוף, יש בקר, יש כבש, אפשר אפילו בקר נמוך – הכל הולך. לפחות אנחנו לא מכריזים מלחמה על זן אחד מסכן של תרנגולים (הם באמת נראים קצת פתטיים העופות האלו, לא ? אני לא כל כך מרחם עליהם למען האמת).

 לא די בזה – יש עוד טקס מוזר שנסוב סביב הסיפור הזה עם ההודו. וזה הסיפור המעניין של החנינה הנשיאותית של תרנגול הודו אחד. יצא לכם פעם לראות את זה בחדשות ? כן ממש, מצלמים את זה ומראים את ג'ורג בוש, או כל נשיא אחר לצורך העניין מקבל לידיו תרנגול הודו גדול ושמן, ומול פני האומה הוא מעניק לתרנגול הזה "חנינה נשיאותית" ומבטיח שהוא יחיה את שארית חייו מאושר וחופשי והוא לא יסיים את חייו על צלחת החג כמו שאר אחיו, דודיו וכו'. יפה נכון ? 

עכשיו המצפון נקי – אפשר להמשיך לטבוח ולאכול. למי שלא שמע על זה או חושב שאני ממציא – הנה הסרטון שמצאתי (למעלה). אגב – נותנים לתרנגולים האלו גם שם, ומשחררים אותם לחופשי (פעם זה היה בחיק הטבע, בשנים האחרונות הם מובאים כלאחר כבוד לדיסני וורלד בפלורידה או קליפורניה).

** מספרים על הנשיא אייזנאהור שהוא אכל את התרנגולי הודו שהובאו לו לחנינה במהלך שתי הקנדציות שהיו לו.

טוב – מספיק עם ההודו. די. יהיה זכרם ברוך, השם יקום דמם וכו'.

 מה שמדהים אותי במיוחד הוא היום שבא אחרי Thanksgiving, למחרת בבוקר – הלא הום יום שישי השחור. לא, לא מדובר ביום מיסטי מפחיד, וגם לא ביום מקולל במיוחד.

יום שישי השחור נקרא כך בגלל שרוב האמריקאים אינם הולכים לעבודה באותו היום. הם קמים מוקדם מאוד מאוד, ורצים לפקוד את הקניונים ומרכזי המסחר. כן, כן. ביום שישי השחור, החל מהשעה 04:00 בבוקר (לכן שחור, הכל חשוך עדיין בשעה הזו) נפתחת עונת הקניות המטורפת שתימשך עד חג המולד וקצת לאחריו. המבצעים של יום שישי השחור ידועים כמבצעים מטורפים. ידוע שחנויות מסוימות מוכרות מוצרים מסוימים במכירי הפסד, רק כדי למשוך קונים לחנות שלהם, להתחיל בה את עונת הקניות. ותאמינו לי שהם יודעים מה שהם עושים        

הם יקנו ביום שישי השחור, ובשבת הלבנה, ביום שני הסגול, ורביעי הירקרק (אין באמת ימים כאלו, אבל אני משתעשע באנלוגיה – תזרמו איתי) . בקיצור – הקניות יימשכו כאילו אין מחר. עד שיגיע חג המולד, ואז יהיה ערב חגיגי ויפה, וכל הילדים יקבלו מתנות, וכל החברים יקבלו מתנות, וההורים, והאחים והמשפחה הקרובה והרחוקה – כול יקבלו מתנות. אפשר להירגע כבר ? לא ממש.

כי למחרת יתחילו הסיילים של מה שנשאר מחג המולד boxing day הידוע , ושוב שכננו היקרים ישכימו קום – לקנות. מרתק, לא ? בשנה שעברה הגענו לארץ לביקור מולדת בדיוק בתקופה הזו של חג המולד, אז נחסכו ממני כל הדילמות . השנה נהיה פה, בטורונטו. אני מקווה להיות חזק. לא להתפתות לעסקאות בשטח, כמו שאומרים…לסיום – ברכה קצרה ומקורית לכבוד החג. בכל זאת – לוקחים את זה מאוד ברצינות (תעבירו לי את הרוטב אוכמניות בבקשה…)

חג שמח,

               עומר