זה נמשך כבר יותר מחצי שנה. בכל לילה, אחרי המקלחות, הסיפור והמשחק של לפני השינה, האוצרות הקטנים שלנו מצחצחים שיניים, ורצים למיטה. כן, רצים. בהתרגשות. יש להם למה לצפות. אני מביא גיטרה, רותם מתיישבת ליד יואב, ואני ליד שי ואז מתחילים – השירים של הלילה. רק כשאני יושב לכתוב על זה אני מבין איזה ריטואל קבוע ומכובד יש לנו. הטקס אורך לא פחות מ25 דקות. לפעמים קצת פחות, לפעמים הרבה יותר.

איך בעצם כל זה התחיל ? אני מנסה להיזכר. פזמון ליקינטון אני מניח. פעם זה היה שיר אחד, נטו, בלי גיטרה. לילה לילה מסתכלת הלבנה וכו'… איזה שיר מקסים להירדם איתו. אחר כך רותם צירפה את קן לציפור בין לעצים. קצר, קולע, וכנראה אחד משירי הילדים המפורסמים ביותר שיש לנו. בשלב הבא הצטרפה הגיטרה. לשיר לילדים עם הגיטרה זה לא דבר חדש בשבילי, ואני זוכר לילות שהייתי מרדים את שי (כשגרנו בכפר סבא)  עם הגיטרה. אבל זה לא החזיק מעמד תקופה מאוד ארוכה כריטואל קבוע. הגיטרה מוסיפה אפקט מרדים ומרגיע, אין ספק. היא גם הופכת את כל העניין לכיף גדול יותר בשבילי – (הרופא המרדים). על הדרך אני מרוויח חצי שעה עם הגיטרה, ואפילו שהשירים חוזרים על עצמם אני מוצא את הדרך לאלתר, לחדש ולעניין גם את עצמי תוך כדי.

עם הגיטרה גדל הרפרטואר. רותם הוסיפה את "חורשת האקליפטוס" שהפך מהר מאוד לקלאסיקה אהובה…(הנה הביצוע המקורי של אופירה גלוסקא)

 ואחר כך גםנוסף גם  "אלהים שלי" (שכל פעם שאני מנגן אותו קצת מהר מידי שי מעירה לי – "אבא – תנגן יותר רגוע") . פה בדרך כלל רותם פורשת. ארבעה שירים זה כבר ממש קונצרט מכובד ויש עוד הרבה מה לעשות בבית אחרי שהם נרדמים..

 ואז נשארתי אני, הילדים ביקשו עוד, וכל פעם הוספתי עוד שיר. בהתחלה – זה היה רפרטואר קבוע שכלל בעיקר את "ערב אל מול הגלעד" (הפייבוריט של יואבי) ושיר ליל שבת (שאהוב עליי במיוחד בביצוע של חווה אלברשטיין).

היום אני ממשיך לשיר לפחות עוד 3 -4 שירים לבד. שמתי לב שברבות הלילות הילדים מתחילים להפנים את המילים והמנגינה. פתאום שומעים שיר ברדיו (או יותר נכון בדיסק) ושי מזהה אותו – אבא – זה השיר שאתה שר לנו בלילה. פתאום יואב מפזם את חורשת האקליפטוס בלי להתבלבל… הבנתי שיש כאן קסם יותר גדול ממה שחשבתי.

זה לא רק שהם נרדמים בכיף, הם מפנימים, ואז התחלתי להוסיף קצת קלאסיקות.

לילה של שלום חנוך. שי ממש אוהבת את השיר הזה. חשבתי להזכיר כמה הוא נשמע יפה בביצוע של יהודית רביץ :

 ארץ ארץ של אילנית. מה מאוד יפיפית של שלמה ארצי. אחרי הכל את שיר.. אפילו קצת ג'ון לנון ולאונרד כהן נכנסו לפלייליסט המכובד.

אז ככה זה נמשך, כבר יותר מחצי שנה, ואנחנו אוהבים את השירים של הלילה. יש לילות שאין לנו כוח לשיר הרבה. יש לילות שבהם הקונצרט נמשך יותר מחצי שעה. חוץ מכמה לילות שבהם הילדים נרדמו בדרך חזרה מבילוי לילי – תמיד השירים שם.

לצערי, לעיתים לא נדירות קורה שאני מחמיץ את הערב, בגלל נסיעות עבודה שלי, אבל רותם מחזיקה את הלפיד לבדה – ולא מחמיצה את השירים של הלילה.

היום בערב  כששרתי להם את Imagin של לנון, דמיינתי את שי בעוד 12 -13 שנים שומעת את השיר עם חברות (או חבר) באיזה מקום, ושמעתי אותה מספרת להם שהיא זוכרת את השיר הזה מאז שהייתה קטנה, כי אבא שלה היה שר את זה לפני השינה..(דביק ? אולי.. אבל ככה באמת דמיינתי את זה)

שיהיה לכולם לילה טוב, חלומות פז, שינה מתוקה.

אי אפשר באמת לסיים את הפוסט הזה בלי השיר האחרון שכל כך טבעי היה להוסיף אותו לרשימה : לילה טוב (יוני רכטר ויהודית רביץ).